רש"י על שבת ל״ט א:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור שבת ל״ט א:ד׳
4 וְלֹא יַטְמִינֶנָּה בְּחוֹל: וְלִיפְלוֹג נָמֵי רַבִּי יוֹסֵי בְּהָא! רַבָּה אָמַר: גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַטְמִין בְּרֶמֶץ. רַב יוֹסֵף אָמַר: מִפְּנֵי שֶׁמֵּזִיז עָפָר מִמְּקוֹמוֹ. מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ עָפָר תִּיחוּחַ.
פירוש רש"י על שבת ל״ט א:ד׳
4 שמא יטמין ברמץ - דמאן דחזי סבר מכדי האי לבשולי והאי לבשולי ותרוייהו דרך הטמנה מה לי רמץ מה לי חול ומשום הכי מודה ר' יוסי:
5 שמא יזיז עפר - שמא לא יהא שם חול עקור לכל הצורך ואתי לאזוזי עפר הדבוק והוי חופר גומא:
6 עפר תיחוח - כלומר תיחוח בעומק דליכא למיחש למזיז: